1בעת ההיא נאם־יהוה אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו־לי לעם׃ ס 2כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל׃ 3מרחוק יהוה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על־כן משכתיך חסד׃ 4עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים׃ 5עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו׃ 6כי יש־יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל־יהוה אלהינו׃ פ 7כי־כה ׀ אמר יהוה רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע יהוה את־עמך את שארית ישראל׃ 8הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי־ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה׃ 9בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל־נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי־הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא׃ ס 10שמעו דבר־יהוה גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו׃ 11כי־פדה יהוה את־יעקב וגאלו מיד חזק ממנו׃ 12ובאו ורננו במרום־ציון ונהרו אל־טוב יהוה על־דגן ועל־תירש ועל־יצהר ועל־בני־צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא־יוסיפו לדאבה עוד׃ 13אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם׃ 14ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את־טובי ישבעו נאם־יהוה׃ ס 15כה ׀ אמר יהוה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על־בניה מאנה להנחם על־בניה כי איננו׃ ס 16כה ׀ אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם־יהוה ושבו מארץ אויב׃ 17ויש־תקוה לאחריתך נאם־יהוה ושבו בנים לגבולם׃ ס 18שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השיבני ואשובה כי אתה יהוה אלהי׃ 19כי־אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על־ירך בשתי וגם־נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי׃ 20הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי־מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על־כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם־יהוה׃ ס 21הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך [הלכתי כ] (הלכת ק) ובי בתולת ישראל שבי אל־עריך אלה׃ 22עד־מתי תתחמקין הבת השובבה כי־ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר׃ ס 23כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את־הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את־שבותם יברכך יהוה נוה־צדק הר הקדש׃ 24וישבו בה יהודה וכל־עריו יחדו אכרים ונסעו בעדר׃ 25כי הרויתי נפש עיפה וכל־נפש דאבה מלאתי׃ 26על־זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי׃ ס 27הנה ימים באים נאם־יהוה וזרעתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה׃ 28והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע נאם־יהוה׃ 29בימים ההם לא־יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה׃ 30כי אם־איש בעונו ימות כל־האדם האכל הבסר תקהינה שניו׃ ס 31הנה ימים באים נאם־יהוה וכרתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה ברית חדשה׃ 32לא כברית אשר כרתי את־אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר־המה הפרו את־בריתי ואנכי בעלתי בם נאם־יהוה׃ 33כי זאת הברית אשר אכרת את־בית ישראל אחרי הימים ההם נאם־יהוה נתתי את־תורתי בקרבם ועל־לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם׃ 34ולא ילמדו עוד איש את־רעהו ואיש את־אחיו לאמר דעו את־יהוה כי־כולם ידעו אותי למקטנם ועד־גדולם נאם־יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר־עוד׃ ס 35כה ׀ אמר יהוה נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו׃ 36אם־ימשו החקים האלה מלפני נאם־יהוה גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל־הימים׃ ס 37כה ׀ אמר יהוה אם־ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי־ארץ למטה גם־אני אמאס בכל־זרע ישראל על־כל־אשר עשו נאם־יהוה׃ ס 38הנה ימים (באים ק) נאם־יהוה ונבנתה העיר ליהוה ממגדל חננאל שער הפנה׃ 39ויצא עוד [קוה כ] (קו ק) המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה׃ 40וכל־העמק הפגרים ׀ והדשן וכל־ [השרמות כ] (השדמות ק) עד־נחל קדרון עד־פנת שער הסוסים מזרחה קדש ליהוה לא־ינתש ולא־יהרס עוד לעולם׃ ס |
    |