1הדבר אשר היה אל־ירמיהו מאת יהוה לאמר׃ 2כה־אמר יהוה אלהי ישראל לאמר כתב־לך את כל־הדברים אשר־דברתי אליך אל־ספר׃ 3כי הנה ימים באים נאם־יהוה ושבתי את־שבות עמי ישראל ויהודה אמר יהוה והשבתים אל־הארץ אשר־נתתי לאבותם וירשוה׃ פ 4ואלה הדברים אשר דבר יהוה אל־ישראל ואל־יהודה׃ 5כי־כה אמר יהוה קול חרדה שמענו פחד ואין שלום׃ 6שאלו־נא וראו אם־ילד זכר מדוע ראיתי כל־גבר ידיו על־חלציו כיולדה ונהפכו כל־פנים לירקון׃ 7הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת־צרה היא ליעקב וממנה יושע׃ 8והיה ביום ההוא נאם ׀ יהוה צבאות אשבר עלו מעל צוארך ומוסרותיך אנתק ולא־יעבדו־בו עוד זרים׃ 9ועבדו את יהוה אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם׃ ס 10ואתה אל־תירא עבדי יעקב נאם־יהוה ואל־תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת־זרעך מארץ שבים ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד׃ 11כי־אתך אני נאם־יהוה להושיעך כי אעשה כלה בכל־הגוים ׀ אשר הפצותיך שם אך אתך לא־אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך׃ פ 12כי כה אמר יהוה אנוש לשברך נחלה מכתך׃ 13אין־דן דינך למזור רפאות תעלה אין לך׃ 14כל־מאהביך שכחוך אותך לא ידרשו כי מכת אויב הכיתיך מוסר אכזרי על רב עונך עצמו חטאתיך׃ 15מה־תזעק על־שברך אנוש מכאבך על ׀ רב עונך עצמו חטאתיך עשיתי אלה לך׃ 16לכן כל־אכליך יאכלו וכל־צריך כלם בשבי ילכו והיו שאסיך למשסה וכל־בזזיך אתן לבז׃ 17כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם־יהוה כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה׃ ס 18כה ׀ אמר יהוה הנני־שב שבות אהלי יעקוב ומשכנתיו ארחם ונבנתה עיר על־תלה וארמון על־משפטו ישב׃ 19ויצא מהם תודה וקול משחקים והרבתים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו׃ 20והיו בניו כקדם ועדתו לפני תכון ופקדתי על כל־לחציו׃ 21והיה אדירו ממנו ומשלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי כי מי הוא־זה ערב את־לבו לגשת אלי נאם־יהוה׃ 22והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים׃ ס 23הנה ׀ סערת יהוה חמה יצאה סער מתגורר על ראש רשעים יחול׃ 24לא ישוב חרון אף־יהוה עד־עשתו ועד־הקימו מזמות לבו באחרית הימים תתבוננו בה׃ |
    |