1משא צר הילילו ׀ אניות תרשיש כי־שדד מבית מבוא מארץ כתים נגלה־למו׃ 2דמו ישבי אי סחר צידון עבר ים מלאוך׃ 3ובמים רבים זרע שחר קציר יאור תבואתה ותהי סחר גוים׃ 4בושי צידון כי־אמר ים מעוז הים לאמר לא־חלתי ולא־ילדתי ולא גדלתי בחורים רוממתי בתולות׃ 5כאשר־שמע למצרים יחילו כשמע צר׃ 6עברו תרשישה הילילו ישבי אי׃ 7הזאת לכם עליזה מימי־קדם קדמתה יבלוה רגליה מרחוק לגור׃ 8מי יעץ זאת על־צר המעטירה אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי־ארץ׃ 9יהוה צבאות יעצה לחלל גאון כל־צבי להקל כל־נכבדי־ארץ׃ 10עברי ארצך כיאר בת־תרשיש אין מזח עוד׃ 11ידו נטה על־הים הרגיז ממלכות יהוה צוה אל־כנען לשמד מעזניה׃ 12ויאמר לא־תוסיפי עוד לעלוז המעשקה בתולת בת־צידון [כתיים כ] (כתים ק) קומי עברי גם־שם לא־ינוח לך׃ 13הן ׀ ארץ כשדים זה העם לא היה אשור יסדה לציים הקימו [בחיניו כ] (בחוניו ק) עררו ארמנותיה שמה למפלה׃ 14הילילו אניות תרשיש כי שדד מעזכן׃ ס 15והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד מקץ שבעים שנה יהיה לצר כשירת הזונה׃ 16קחי כנור סבי עיר זונה נשכחה היטיבי נגן הרבי־שיר למען תזכרי׃ 17והיה מקץ ׀ שבעים שנה יפקד יהוה את־צר ושבה לאתננה וזנתה את־כל־ממלכות הארץ על־פני האדמה׃ 18והיה סחרה ואתננה קדש ליהוה לא יאצר ולא יחסן כי לישבים לפני יהוה יהיה סחרה לאכל לשבעה ולמכסה עתיק׃ פ |
    |