1בעת ההיא נאם־יהוה [ויציאו כ] (יוציאו ק) את־עצמות מלכי־יהודה ואת־עצמות־שריו ואת־עצמות הכהנים ואת ׀ עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי־ירושלם מקבריהם׃ 2ושטחום לשמש ולירח ולכל ׀ צבא השמים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם לא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו׃ 3ונבחר מות מחיים לכל השארית הנשארים מן־המשפחה הרעה הזאת בכל־המקמות הנשארים אשר הדחתים שם נאם יהוה צבאות׃ ס

4ואמרת אליהם כה אמר יהוה היפלו ולא יקומו אם־ישוב ולא ישוב׃

5מדוע שובבה העם הזה ירושלם משבה נצחת החזיקו בתרמית מאנו לשוב׃

6הקשבתי ואשמע לוא־כן ידברו אין איש נחם על־רעתו לאמר מה עשיתי כלה ב [במרצותם כ] (במרוצתם ק) כסוס שוטף במלחמה׃

7גם־חסידה בשמים ידעה מועדיה ותר [וסוס כ] (וסיס ק) ועגור שמרו את־עת באנה ועמי לא ידעו את משפט יהוה׃

8איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יהוה אתנו אכן הנה לשקר עשה עט שקר ספרים׃

9הבישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר־יהוה מאסו וחכמת־מה להם׃ ס

10לכן אתן את־נשיהם לאחרים שדותיהם ליורשים כי מקטן ועד־גדול כלה בצע בצע מנביא ועד־כהן כלה עשה שקר׃

11וירפו את־שבר בת־עמי על־נקלה לאמר שלום ׀ שלום ואין שלום׃

12הבשו כי תועבה עשו גם־בוש לא־יבשו והכלם לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פקדתם יכשלו אמר יהוה׃ ס

13אסף אסיפם נאם־יהוה אין ענבים בגפן ואין תאנים בתאנה והעלה נבל ואתן להם יעברום׃

14על־מה אנחנו ישבים האספו ונבוא אל־ערי המבצר ונדמה־שם כי יהוה אלהינו הדמנו וישקנו מי־ראש כי חטאנו ליהוה׃

15קוה לשלום ואין טוב לעת מרפה והנה בעתה׃

16מדן נשמע נחרת סוסיו מקול מצהלות אביריו רעשה כל־הארץ ויבואו ויאכלו ארץ ומלואה עיר וישבי בה׃ ס

17כי הנני משלח בכם נחשים צפענים אשר אין־להם לחש ונשכו אתכם נאם־יהוה׃ ס

18מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי׃

19הנה־קול שועת בת־עמי מארץ מרחקים היהוה אין בציון אם־מלכה אין בה מדוע הכעסוני בפסליהם בהבלי נכר׃

20עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לוא נושענו׃

21על־שבר בת־עמי השברתי קדרתי שמה החזקתני׃

22הצרי אין בגלעד אם־רפא אין שם כי מדוע לא עלתה ארכת בת־עמי׃