1ויברח דוד [מנוות כ] (מניות ק) ברמה ויבא ויאמר ׀ לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי׃ 2ויאמר לו חלילה לא תמות הנה [לו־עשה כ] (לא־יעשה ק) אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת׃ 3וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃ 4ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך׃ פ 5ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃ 6אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה׃ 7אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו׃ 8ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני׃ פ 9ויאמר יהונתן חלילה לך כי ׀ אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃ ס 10ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה׃ ס

11ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃ ס

12ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת ׀ מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך׃ 13כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־אבי׃ 14ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃ 15ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה׃ 16ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃ 17ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו׃ ס

18ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃ 19ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃ 20ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה׃ 21והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ׀ ממך והנה קחנו ׀ ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה׃ 22ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃ 23והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם׃ ס

24ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך [על־ כ] (אל־הלחם ק) לאכול׃ 25וישב המלך על־מושבו כפעם ׀ בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃ 26ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור׃ ס 27ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ס ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם׃ 28ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם׃ 29ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך׃ ס

30ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃ 31כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא׃ ס 32ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃ 33ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד׃ ס 34ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו׃ ס

35ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃ 36ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ירה החצי להעברו׃ 37ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃ 38ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־ [החצי כ] (החצים ק) ויבא אל־אדניו׃ 39והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר׃ 40ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר׃ 41הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו ׀ איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל׃ 42ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ׀ ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם׃ פ