1ויאמר יהוה אלי קח־לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז׃ 2ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת־זכריהו בן יברכיהו׃ 3ואקרב אל־הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר יהוה אלי קרא שמו מהר שלל חש בז׃ 4כי בטרם ידע הנער קרא אבי ואמי ישא ׀ את־חיל דמשק ואת שלל שמרון לפני מלך אשור׃ ס

5ויסף יהוה דבר אלי עוד לאמר׃

6יען כי מאס העם הזה את מי השלח ההלכים לאט ומשוש את־רצין ובן־רמליהו׃

7ולכן הנה אדני מעלה עליהם את־מי הנהר העצומים והרבים את־מלך אשור ואת־כל־כבודו ועלה על־כל־אפיקיו והלך על־כל־גדותיו׃

8וחלף ביהודה שטף ועבר עד־צואר יגיע והיה מטות כנפיו מלא רחב־ארצך עמנו אל׃ ס

9רעו עמים וחתו והאזינו כל מרחקי־ארץ התאזרו וחתו התאזרו וחתו׃

10עצו עצה ותפר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל׃ ס

11כי כה אמר יהוה אלי כחזקת היד ויסרני מלכת בדרך העם־הזה לאמר׃

12לא־תאמרון קשר לכל אשר־יאמר העם הזה קשר ואת־מוראו לא־תיראו ולא תעריצו׃

13את־יהוה צבאות אתו תקדישו והוא מוראכם והוא מערצכם׃

14והיה למקדש ולאבן נגף ולצור מכשול לשני בתי ישראל לפח ולמוקש ליושב ירושלם׃

15וכשלו בם רבים ונפלו ונשברו ונוקשו ונלכדו׃ ס

16צור תעודה חתום תורה בלמדי׃ 17וחכיתי ליהוה המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי־לו׃ 18הנה אנכי והילדים אשר נתן־לי יהוה לאתות ולמופתים בישראל מעם יהוה צבאות השכן בהר ציון׃ ס

19וכי־יאמרו אליכם דרשו אל־האבות ואל־הידענים המצפצפים והמהגים הלוא־עם אל־אלהיו ידרש בעד החיים אל־המתים׃ 20לתורה ולתעודה אם־לא יאמרו כדבר הזה אשר אין־לו שחר׃ 21ועבר בה נקשה ורעב והיה כי־ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה׃ 22ואל־ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפלה מנדח׃