1ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי ביהוה רמה קרני ביהוה רחב פי על־אויבי כי שמחתי בישועתך׃

2אין־קדוש כיהוה כי אין בלתך ואין צור כאלהינו׃

3אל־תרבו תדברו גבהה גבהה יצא עתק מפיכם כי אל דעות יהוה [ולא כ] (ולו ק) נתכנו עללות׃

4קשת גברים חתים ונכשלים אזרו חיל׃

5שבעים בלחם נשכרו ורעבים חדלו עד־עקרה ילדה שבעה ורבת בנים אמללה׃

6יהוה ממית ומחיה מוריד שאול ויעל׃

7יהוה מוריש ומעשיר משפיל אף־מרומם׃

8מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם־נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל׃

9רגלי [חסידו כ] (חסידיו ק) ישמר ורשעים בחשך ידמו כי־לא בכח יגבר־איש׃

10יהוה יחתו [מריבו כ] (מריביו ק) [עלו כ] (עליו ק) בשמים ירעם יהוה ידין אפסי־ארץ ויתן־עז למלכו וירם קרן משיחו׃ פ

11וילך אלקנה הרמתה על־ביתו והנער היה משרת את־יהוה את־פני עלי הכהן׃

12ובני עלי בני בליעל לא ידעו את־יהוה׃ 13ומשפט הכהנים את־העם כל־איש זבח זבח ובא נער הכהן כבשל הבשר והמזלג שלש־השנים בידו׃ 14והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן בו ככה יעשו לכל־ישראל הבאים שם בשלה׃ 15גם בטרם יקטרון את־החלב ובא ׀ נער הכהן ואמר לאיש הזבח תנה בשר לצלות לכהן ולא־יקח ממך בשר מבשל כי אם־חי׃ 16ויאמר אליו האיש קטר יקטירון כיום החלב וקח־לך כאשר תאוה נפשך ואמר ׀ [לו כ] (לא ק) כי עתה תתן ואם־לא לקחתי בחזקה׃ 17ותהי חטאת הנערים גדולה מאד את־פני יהוה כי נאצו האנשים את מנחת יהוה׃

18ושמואל משרת את־פני יהוה נער חגור אפוד בד׃ 19ומעיל קטן תעשה־לו אמו והעלתה לו מימים ׀ ימימה בעלותה את־אישה לזבח את־זבח הימים׃ 20וברך עלי את־אלקנה ואת־אשתו ואמר ישם יהוה לך זרע מן־האשה הזאת תחת השאלה אשר שאל ליהוה והלכו למקמו׃

21כי־פקד יהוה את־חנה ותהר ותלד שלשה־בנים ושתי בנות ויגדל הנער שמואל עם־יהוה׃ ס

22ועלי זקן מאד ושמע את כל־אשר יעשון בניו לכל־ישראל ואת אשר־ישכבון את־הנשים הצבאות פתח אהל מועד׃ 23ויאמר להם למה תעשון כדברים האלה אשר אנכי שמע את־דבריכם רעים מאת כל־העם אלה׃ 24אל בני כי לוא־טובה השמעה אשר אנכי שמע מעברים עם־יהוה׃ 25אם־יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם ליהוה יחטא־איש מי יתפלל־לו ולא ישמעו לקול אביהם כי־חפץ יהוה להמיתם׃

26והנער שמואל הלך וגדל וטוב גם עם־יהוה וגם עם־אנשים׃ ס

27ויבא איש־אלהים אל־עלי ויאמר אליו כה אמר יהוה הנגלה נגליתי אל־בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה׃ 28ובחר אתו מכל־שבטי ישראל לי לכהן לעלות על־מזבחי להקטיר קטרת לשאת אפוד לפני ואתנה לבית אביך את־כל־אשי בני ישראל׃ 29למה תבעטו בזבחי ובמנחתי אשר צויתי מעון ותכבד את־בניך ממני להבריאכם מראשית כל־מנחת ישראל לעמי׃ 30לכן נאם־יהוה אלהי ישראל אמור אמרתי ביתך ובית אביך יתהלכו לפני עד־עולם ועתה נאם־יהוה חלילה לי כי־מכבדי אכבד ובזי יקלו׃ 31הנה ימים באים וגדעתי את־זרעך ואת־זרע בית אביך מהיות זקן בביתך׃ 32והבטת צר מעון בכל אשר־ייטיב את־ישראל ולא־יהיה זקן בביתך כל־הימים׃ 33ואיש לא־אכרית לך מעם מזבחי לכלות את־עיניך ולאדיב את־נפשך וכל־מרבית ביתך ימותו אנשים׃ 34וזה־לך האות אשר יבא אל־שני בניך אל־חפני ופינחס ביום אחד ימותו שניהם׃ 35והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי ובנפשי יעשה ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני־משיחי כל־הימים׃ 36והיה כל־הנותר בביתך יבוא להשתחות לו לאגורת כסף וככר־לחם ואמר ספחני נא אל־אחת הכהנות לאכל פת־לחם׃ ס