1ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש־לך מנוח אשר ייטב־לך׃ 2ועתה הלא בעז מדעתנו אשר היית את־נערותיו הנה־הוא זרה את־גרן השערים הלילה׃ 3ורחצת ׀ וסכת ושמת [שמלתך כ] (שמלתיך ק) עליך [וירדתי כ] (וירדת ק) הגרן אל־תודעי לאיש עד כלתו לאכל ולשתות׃ 4ויהי בשכבו וידעת את־המקום אשר ישכב־שם ובאת וגלית מרגלתיו [ושכבתי כ] (ושכבת ק) והוא יגיד לך את אשר תעשין׃ 5ותאמר אליה כל אשר־תאמרי (אלי ק) אעשה׃

6ותרד הגרן ותעש ככל אשר־צותה חמותה׃ 7ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשכב׃

8ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו׃ 9ויאמר מי־את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על־אמתך כי גאל אתה׃ 10ויאמר ברוכה את ליהוה בתי היטבת חסדך האחרון מן־הראשון לבלתי־לכת אחרי הבחורים אם־דל ואם־עשיר׃ 11ועתה בתי אל־תיראי כל אשר־תאמרי אעשה־לך כי יודע כל־שער עמי כי אשת חיל את׃ 12ועתה כי אמנם כי [אם כ] גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני׃ 13ליני ׀ הלילה והיה בבקר אם־יגאלך טוב יגאל ואם־לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי־יהוה שכבי עד־הבקר׃

14ותשכב [מרגלתו כ] (מרגלותיו ק) עד־הבקר ותקם [בטרום כ] (בטרם ק) יכיר איש את־רעהו ויאמר אל־יודע כי־באה האשה הגרן׃ 15ויאמר הבי המטפחת אשר־עליך ואחזי־בה ותאחז בה וימד שש־שערים וישת עליה ויבא העיר׃ 16ותבוא אל־חמותה ותאמר מי־את בתי ותגד־לה את כל־אשר עשה־לה האיש׃ 17ותאמר שש־השערים האלה נתן לי כי אמר (אלי ק) אל־תבואי ריקם אל־חמותך׃ 18ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יפל דבר כי לא ישקט האיש כי־אם־כלה הדבר היום׃