1וידבר יהוה אל־משה בהר סיני לאמר׃ 2דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה׃ 3שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את־תבואתה׃ 4ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃ 5את ספיח קצירך לא תקצור ואת־ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ׃ 6והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך׃ 7ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל־תבואתה לאכל׃ ס

8וספרת לך בע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי בע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃ 9והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל־ארצכם׃ 10וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל־ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל־אחזתו ואיש אל־משפחתו תשבו׃ 11יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את־ספיחיה ולא תבצרו את־נזריה׃ 12כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן־השדה תאכלו את־תבואתה׃

13בשנת היובל הזאת תשבו איש אל־אחזתו׃ 14וכי־תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל־תונו איש את־אחיו׃ 15במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני־תבואת ימכר־לך׃ 16לפי ׀ רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך׃ 17ולא תונו איש את־עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם׃

18ועשיתם את־חקתי ואת־משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על־הארץ לבטח׃ 19ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה׃ 20וכי תאמרו מה־נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את־תבואתנו׃ 21וצויתי את־ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את־התבואה לשלש השנים׃ 22וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן־התבואה ישן עד ׀ השנה התשיעת עד־בוא תבואתה תאכלו ישן׃

23והארץ לא תמכר לצמתת כי־לי הארץ כי־גרים ותושבים אתם עמדי׃ 24ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ׃ ס

25כי־ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו׃ 26ואיש כי לא יהיה־לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו׃ 27וחשב את־שני ממכרו והשיב את־העדף לאיש אשר מכר־לו ושב לאחזתו׃ 28ואם לא־מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו׃

29ואיש כי־ימכר בית־מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד־תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו׃ 30ואם לא־יגאל עד־מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר־בעיר אשר־ [לא כ] (לו ק) חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל׃ 31ובתי החצרים אשר אין־להם חמה סביב על־שדה הארץ יחשב גאלה תהיה־לו וביבל יצא׃ 32וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים׃ 33ואשר יגאל מן־הלוים ויצא ממכר־בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל׃ 34ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי־אחזת עולם הוא להם׃ ס

35וכי־ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃ 36אל־תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך׃ 37את־כספך לא־תתן לו בנשך ובמרבית לא־תתן אכלך׃ 38אני יהוה אלהיכם אשר־הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את־ארץ כנען להיות לכם לאלהים׃ ס

39וכי־ימוך אחיך עמך ונמכר־לך לא־תעבד בו עבדת עבד׃ 40כשכיר כתושב יהיה עמך עד־שנת היבל יעבד עמך׃ 41ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל־משפחתו ואל־אחזת אבתיו ישוב׃ 42כי־עבדי הם אשר־הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד׃ 43לא־תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך׃ 44ועבדך ואמתך אשר יהיו־לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה׃ 45וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה׃ 46והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני־ישראל איש באחיו לא־תרדה בו בפרך׃ ס

47וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר׃ 48אחרי נמכר גאלה תהיה־לו אחד מאחיו יגאלנו׃ 49או־דדו או בן־דדו יגאלנו או־משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או־השיגה ידו ונגאל׃ 50וחשב עם־קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו׃ 51אם־עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו׃ 52ואם־מעט נשאר בשנים עד־שנת היבל וחשב־לו כפי שניו ישיב את־גאלתו׃ 53כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא־ירדנו בפרך לעיניך׃ 54ואם־לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו׃ 55כי־לי בני־ישראל עבדים עבדי הם אשר־הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃