1רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא־חלה כי־רבים בני־שוממה מבני בעולה אמר יהוה׃

2הרחיבי ׀ מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל־תחשכי האריכי מיתריך ויתדתיך חזקי׃

3כי־ימין ושמאול תפרצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו׃

4אל־תיראי כי־לא תבושי ואל־תכלמי כי לא תחפירי כי בשת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי־עוד׃

5כי בעליך עשיך יהוה צבאות שמו וגאלך קדוש ישראל אלהי כל־הארץ יקרא׃

6כי־כאשה עזובה ועצובת רוח קראך יהוה ואשת נעורים כי תמאס אמר אלהיך׃

7ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדלים אקבצך׃

8בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גאלך יהוה׃ ס

9כי־מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבר מי־נח עוד על־הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער־בך׃

10כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא־ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך יהוה׃ ס

11עניה סערה לא נחמה הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים׃

12ושמתי כדכד שמשתיך ושעריך לאבני אקדח וכל־גבולך לאבני־חפץ׃

13וכל־בניך למודי יהוה ורב שלום בניך׃

14בצדקה תכונני רחקי מעשק כי־לא תיראי וממחתה כי לא־תקרב אליך׃

15הן גור יגור אפס מאותי מי־גר אתך עליך יפול׃

16[הן כ] (הנה ק) אנכי בראתי חרש נפח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל׃

17כל־כלי יוצר עליך לא יצלח וכל־לשון תקום־אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי יהוה וצדקתם מאתי נאם־יהוה׃ ס