1שלחו־כר משל־ארץ מסלע מדברה אל־הר בת־ציון׃ 2והיה כעוף־נודד קן משלח תהיינה בנות מואב מעברת לארנון׃ 3[הביאו כ] (הביאי ק) עצה עשו פלילה שיתי כליל צלך בתוך צהרים סתרי נדחים נדד אל־תגלי׃ 4יגורו בך נדחי מואב הוי־סתר למו מפני שודד כי־אפס המץ כלה שד תמו רמס מן־הארץ׃ 5והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט ומהר צדק׃ 6שמענו גאון־מואב גא מאד גאותו וגאונו ועברתו לא־כן בדיו׃ ס 7לכן ייליל מואב למואב כלה ייליל לאשישי קיר־חרשת תהגו אך־נכאים׃ 8כי שדמות חשבון אמלל גפן שבמה בעלי גוים הלמו שרוקיה עד־יעזר נגעו תעו מדבר שלחותיה נטשו עברו ים׃ 9על־כן אבכה בבכי יעזר גפן שבמה אריוך דמעתי חשבון ואלעלה כי על־קיצך ועל־קצירך הידד נפל׃ 10ונאסף שמחה וגיל מן־הכרמל ובכרמים לא־ירנן לא ירעע יין ביקבים לא־ידרך הדרך הידד השבתי׃ 11על־כן מעי למואב ככנור יהמו וקרבי לקיר חרש׃ 12והיה כי־נראה כי־נלאה מואב על־הבמה ובא אל־מקדשו להתפלל ולא יוכל׃ 13זה הדבר אשר דבר יהוה אל־מואב מאז׃ 14ועתה דבר יהוה לאמר בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר׃ ס |
    |