1שמעו דבר־יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם־יושבי הארץ כי אין־אמת ואין־חסד ואין־דעת אלהים בארץ׃ 2אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו׃ 3על־כן ׀ תאבל הארץ ואמלל כל־יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם־דגי הים יאספו׃ 4אך איש אל־ירב ואל־יוכח איש ועמך כמריבי כהן׃ 5וכשלת היום וכשל גם־נביא עמך לילה ודמיתי אמך׃ 6נדמו עמי מבלי הדעת כי־אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם־אני׃ 7כרבם כן חטאו־לי כבודם בקלון אמיר׃ 8חטאת עמי יאכלו ואל־עונם ישאו נפשו׃ 9והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו׃ 10ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי־את־יהוה עזבו לשמר׃ 11זנות ויין ותירוש יקח־לב׃ 12עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם׃ 13על־ראשי ההרים יזבחו ועל־הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על־כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה׃ 14לא־אפקוד על־בנותיכם כי תזנינה ועל־כלותיכם כי תנאפנה כי־הם עם־הזנות יפרדו ועם־הקדשות יזבחו ועם לא־יבין ילבט׃ 15אם־זנה אתה ישראל אל־יאשם יהודה ואל־תבאו הגלגל ואל־תעלו בית און ואל־תשבעו חי־יהוה׃ 16כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב׃ 17חבור עצבים אפרים הנח־לו׃ 18סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה׃ 19צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם׃ ס |
    |