1ויסף אליהוא ויאמר׃

2כתר־לי זעיר ואחוך כי עוד לאלוה מלים׃

3אשא דעי למרחוק ולפעלי אתן־צדק׃

4כי־אמנם לא־שקר מלי תמים דעות עמך׃

5הן־אל כביר ולא ימאס כביר כח לב׃

6לא־יחיה רשע ומשפט עניים יתן׃

7לא־יגרע מצדיק עיניו ואת־מלכים לכסא וישיבם לנצח ויגבהו׃

8ואם־אסורים בזקים ילכדון בחבלי־עני׃

9ויגד להם פעלם ופשעיהם כי יתגברו׃

10ויגל אזנם למוסר ויאמר כי־ישבון מאון׃

11אם־ישמעו ויעבדו יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים׃

12ואם־לא ישמעו בשלח יעברו ויגועו כבלי־דעת ׃

13וחנפי־לב ישימו אף לא ישועו כי אסרם׃

14תמת בנער נפשם וחיתם בקדשים׃

15יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם׃

16ואף הסיתך ׀ מפי־צר רחב לא־מוצק תחתיה ונחת לחנך מלא דשן׃

17ודין־רשע מלאת דין ומשפט יתמכו׃

18כי־חמה פן־יסיתך בספק ורב־כפר אל־יטך׃

19היערך שועך לא בצר וכל מאמצי־כח׃

20אל־תשאף הלילה לעלות עמים תחתם׃

21השמר אל־תפן אל־און כי־על־זה בחרת מעני׃

22הן־אל ישגיב בכחו מי כמהו מורה׃

23מי־פקד עליו דרכו ומי־אמר פעלת עולה׃

24זכר כי־תשגיא פעלו אשר שררו אנשים׃

25כל־אדם חזו־בו אנוש יביט מרחוק׃

26הן־אל גיא ולא נדע מספר שניו ולא־חקר׃

27כי יגרע נטפי־מים יזקו מטר לאדו׃

28אשר־יזלו שחקים ירעפו עלי ׀ אדם רב׃

29אף אם־יבין מפרשי־עב תשאות סכתו׃

30הן־פרש עליו אורו ושרשי הים כסה׃

31כי־בם ידין עמים יתן־אכל למכביר׃

32על־כפים כסה־אור ויצו עליה במפגיע׃

33יגיד עליו רעו מקנה אף על־עולה׃