1שמר [רגליך כ] (רגלך ק) כאשר תלך אל־בית האלהים וקרוב לשמע מתת הכסילים זבח כי־אינם יודעים לעשות רע׃ 2אל־תבהל על־פיך ולבך אל־ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על־הארץ על־כן יהיו דבריך מעטים׃ 3כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים׃

4כאשר תדר נדר לאלהים אל־תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר־תדר שלם׃ 5טוב אשר לא־תדר משתדור ולא תשלם׃ 6אל־תתן את־פיך לחטיא את־בשרך ואל־תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על־קולך וחבל את־מעשה ידיך׃ 7כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את־האלהים ירא׃

8אם־עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל־תתמה על־החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם׃ 9ויתרון ארץ בכל [היא כ] (הוא ק) מלך לשדה נעבד׃

10אהב כסף לא־ישבע כסף ומי־אהב בהמון לא תבואה גם־זה הבל׃ 11ברבות הטובה רבו אוכליה ומה־כשרון לבעליה כי אם־ [ראית כ] (ראות ק) עיניו׃ 12מתוקה שנת העבד אם־מעט ואם־הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון׃

13יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו׃ 14ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה׃ 15כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא־ישא בעמלו שילך בידו׃ 16וגם־זה רעה חולה כל־עמת שבא כן ילך ומה־יתרון לו שיעמל לרוח׃ 17גם כל־ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף׃

18הנה אשר־ראיתי אני טוב אשר־יפה לאכול־ולשתות ולראות טובה בכל־עמלו ׀ שיעמל תחת־השמש מספר ימי־ [חיו כ] (חייו ק) אשר־נתן־לו האלהים כי־הוא חלקו׃ 19גם כל־האדם אשר נתן־לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את־חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא׃ 20כי לא הרבה יזכר את־ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו׃